<h1>ספר החינוך מצוה תקס"ה</h1>
<h2>דף סז.</h2>
שנמנע כל טמא מהכנס במחנה לויה שדמיונה לדורות הר הבית, ועל זה נאמר [דברים כ"ג] כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה וגו' לא יבא אל תוך המחנה, וכן אמרו זכרונם לברכה בפסחים [ס"ח ע"א], ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה שכינה, לא יבא אל תוך המחנה, זו מחנה לויה, מתקיף לה רבינא ואימא אידי ואידי במחנה שכינה ולעבור עליו בעשה ולא תעשה, אם כן נכתוב קרא לא יבא אל תוך, כלומר שאם כן דבמחנה אחת לבד ידבר היה לו לומר לא יבא תוכה, שכבר הזכיר מחנה בראש הכתוב, המחנה למה לי, ליתן לו מחנה אחרת, כלומר משהזכיר מחנה פעם אחרת למחנה אחר רמז הכתוב והיא מחנה לויה שלא יבא בה כל טמא. משרשי הרחקת הטומאה ממקום הקודש כתבתי כמה פעמים בספרי. דיני המצוה מבוארים בפרק ראשון ממסכת (כלאים) [כלים פ"א מ"א]. ונוהגת מצוה זו שלא להכנס טמא בין זכר בין נקבה בהר הבית אפילו בזמן הזה, וכענין שאמר הכתוב [ויקרא כ"ו] והשימותי את מקדשיכם, ודרשו בו זכרונם לברכה [מגילה כ"ח ע"א] קדושתן עליהם אפילו כשהם שוממין, וכמו שכתבתי למעלה.
